אילת שמיר
אילת שמיר (נולדה ב-17 במאי 1964) היא סופרת ישראלית, פרופסור חבר במסלול יוצרים במכללה האקדמית אורנים וראשת החוג לספרות בה בשנים 2010–2018, כלת פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים, שהתגוררה בכרכור בשנים 2004–2010. בשנים אלה כתבה את "פסנתר בחורף", רומן על לילה אחד בפיאנו-בר בשולי מושבה, שהיה מועמד לפרס ספיר.
ביוגרפיה
שמיר נולדה בחדרה, גדלה בקיבוץ ניצנים עד גיל ארבע, ושהתה שלוש שנים באתיופיה, שבה שירת אביה, איש צבא קבע, בשליחות. מגיל שבע גדלה בחדרה, ובשנים 1982–2004 חיה בחיפה. ב-2004 סיימה דוקטורט בספרות באוניברסיטת חיפה על "הזר המקומי", גילומי כלאיים בפרוזה הישראלית החדשה, ובאותה שנה עברה לכרכור, שבה חיה עד 2010. אחר כך חזרה לחיפה, ומ-2019 היא מתגוררת בתל אביב עם שני בניה ועם בן זוגה, הסופר יובל שמעוני. ב-2017 מונתה לפרופסור חבר במסלול יוצרים.
יצירה
ספרה הראשון, "גנסין 3" (עכשיו, 1999), הוא ארבעה סיפורים ניסיוניים שבהם מתפרקים העלילה והתחביר. הנובלה "האם אתה רואה את מה שאני שומע" (ב"בזמן מלחמה", כנרת, 2002, עם מסות של נסים קלדרון) חודרת לחקירת אסיר פלסטיני בשב"כ, על סמך עדות שגבתה בג'נין ערב האינתיפאדה השנייה. "פסנתר בחורף" (עם עובד, 2007), שנכתב בשנות כרכור, מתרחש בליל דצמבר סוער אחד בפיאנו-בר בשולי מושבה נידחת, כשחבורת אנשי כספים מתל אביב נתקעת אצל בעל הבית ג'ו אוחנה, הפסנתרן ונער המטבח הערבי; הספר זכה בפרס ווינר, היה בחמישייה הסופית של פרס ספיר 2008 ותורגם לצרפתית. אחריו באו "המיטה שאתה מציע בעצמך" (2013), ספר העיון "הזר המקומי" (רסלינג, 2016), "נטל ההוכחה" (2018), שוב בחמישיית ספיר, האנתולוגיה "75: תמונת מצב" שערכה עם יובל שמעוני (2023), ו"אפריקה בלוז" (2024), ממואר פואטי על אביה ועל השנים באתיופיה, שזכה בפרס אידלמן ובציון לשבח בפרס ברנר. שמיר זכתה גם בפרס ראש הממשלה (2009) ובפרס רמת גן (2014).
הקשר לפרדס חנה-כרכור
על פי ויקיפדיה העברית, שמיר התגוררה בכרכור בשנים 2004–2010, ובתקופה זו יצא "פסנתר בחורף".
קישורים חיצוניים
- אילת שמיר בוויקיפדיה העברית
