הדר גד
הדר גד (נולדה ב-1960) היא ציירת ישראלית, מתושבות פרדס חנה-כרכור מאז 2007. עובדת בעיקר בשמן על בד, ומוכרת בזכות ציורי תפנים, ציורי בתי עלמין וסדרת ציורי פרדסים. זוכת פרס עידוד היצירה לאמנות פלסטית לשנת 2016.[1][2]
ביוגרפיה
גד נולדה בקיבוץ עין חרוד מאוחד, וגדלה בבאר שבע ובקיבוץ כרמיה. את הכשרתה האמנותית החלה בבצלאל, בשנים 1981–1983 למדה באקדמי דה לה גראנד שומייר בפריז, ובשנים 1983–1987 במכון אבני בתל אביב, שם התמחתה בטכניקות ההדפס האמנותי ובעיקר בתחריט.[1][2]
לאחר לימודיה שימשה אסיסטנטית בסדנה להדפס בבית האמנים בתל אביב. לאורך השנים היא מלמדת קורסים בציור וברישום ומדריכה סיורי גלריות ומוזיאונים. היא משמשת ראש החוג לאמנות במרכז האמנות בקמפוס היהודי-ערבי גבעת חביבה, ואוצרת אמנות במוסף הספרות והאמנות של הספרייה הלאומית, "המוסך".[1]
יצירתה
ציורי התפנים של גד מתמקדים בחפצים היומיומיים ביותר, אלה שנמצאים בארונות הבית, במטבח ובכיור, והופכים תחת מכחולה לאתרים של זיכרון. בסדרה אחרת ציירה חפצים טריוויאליים לכאורה אך טעונים בסמליות ישראלית, ובהם קרטון חלב וצנצנת דבש מפרדס חנה המונחים על מפת ישראל קטנה.
במשך שנים ארוכות נסעה גד לבתי העלמין של עמק יזרעאל, ובהם בית העלמין של עין חרוד שבו קבורים סביה, וציירה שם את העצים, האבנים והאור. את הציורים האלה הציגה ב-2009 בתערוכה "גוש, חלקה, שורה" במשכן לאמנות בעין חרוד.[1]
היא הציגה למעלה מארבעים תערוכות יחיד וקבוצתיות בישראל ובעולם, בהן בבוורלי הילס, בצרפת, בגרמניה, וב-2021 במוזיאון היהודי בניו יורק.[2]
הקשר לפרדס חנה-כרכור
בשנת 2007 חזרה גד מארצות הברית ומאז היא חיה ויוצרת בפרדס חנה-כרכור. שני הנופים שמלווים את עבודתה הם הקיבוץ שבו נולדה והמושבה שבה היא חיה כיום, וסדרת ציורי הפרדסים שלה נשענת על חלקות הפרדסים באזור.[2]
