זאב ברין

מתוך פרדס חנה - כרכור
קפיצה אל:ניווט, חיפוש
ביתו של זאב ברין בחוות מגד, כיום גן האירועים "אגדת דשא" (צילום: גילי חסקין, דצמבר 2020)

ד"ר זאב (וילהלם) ברין (Bruenn; 1884 – יוני 1949) היה רופא, חוקר מלריה, חקלאי ויזם ציוני, שהקים את חוות מגד ואת מושבת הפרדסים מגד, שהיא היום שכונה בדרום פרדס חנה, והיה ממייסדי בית הספר החקלאי. לפני כן היה מהדמויות המרכזיות במאבק במלריה בחדרה.[1]

ילדות והשכלה

ברין נולד ב-1884 במלוסלב שבמחוז פוזנן, לאברהם ברין ולברטה לבית פלאטו. הוא למד בגימנסיה בפוזן, ואחר כך רפואה: ארבע שנים בברלין ושנה בפרייבורג, שם סיים את לימודיו ב-1908. בשנות הסטודנטים היה פעיל באגודת הסטודנטים הציונים KJV. אחרי הלימודים שירת כרופא באונייה שהפליגה לאורך חופי אפריקה, ושם צבר ניסיון ברפואה טרופית ובטיפול בחולי מלריה.[1]

הרופא של חדרה

ב-1910 הגיע לארץ כתייר, בקבוצה של חמישה צעירים משכילים שהפליגו בספינה שהביאה את בן הקיסר הגרמני לחנוכת מתחם אוגוסטה ויקטוריה בירושלים. בביקור בזכרון יעקב הזמין אותם ישראל פיינברג לחדרה, שהייתה אז מוקד מלריה ידוע ומנתה כ-160 נפש. ברין מצא שם, מלבד שתי הביצות הגדולות שכבר ייבשו בעזרת נטיעות אקליפטוס, ביצות קטנות שגם בהן התרבו יתושי האנופלס. הוא נשאר בחדרה לנהל את שירותי הרפואה, ובנה בית לתחנה לחקר המלריה במסגרת "קרן שטראוס", שב-1924 הסבה אותו קופת חולים לבית חולים בן 20 מיטות. הוא לקח על עצמו גם את הקמת בית הכנסת הגדול של חדרה.[1]

בסוף 1910 נשלח לארבעה חודשי השתלמות במכון למחלות טרופיות בהמבורג, על חשבון תחנת הניסויים של אהרן אהרנסון, וכשחזר פתח תחנת עזרה ארעית ובה ארבע מיטות. היסטוריון חדרה אהרן פלדמן עבר-הדני כתב שאפשר לחלק את תולדות המושבה לשתי תקופות, ושקו פרשת המים ביניהן הוא עבודתו של ברין, כפי שמביא גילי חסקין.[1]

תחנת הבריאות בירושלים

ב-1912 ייסד הנדבן נתן שטראוס את "תחנת הבריאות העברית" ביפו, ומינה לה את ברין למנהל, אף שהיה צעיר וניסיונו מועט יחסית. ברין ניהל בה את המחלקה למלחמה במלריה. המינוי פגע בד"ר הלל יפה, שראה את עצמו חלוץ המלחמה במלריה בארץ, ולפי המקורות שחסקין מביא דעת הקהל נחלקה בין תומכי שני הרופאים. לבקשת שטראוס העביר ברין את התחנה לירושלים, המליץ לאטום את בורות המים בעיר כדי שהיתושים לא יתרבו בהם, ובדצמבר 1912 נסע לטבריה בעקבות מגפת הכולרה.[1]

ב-1913 היה בין מייסדי "אגודת רופאים מדברי עברית" בירושלים, ובאביב 1914 היה בין מארגני הכנס הראשון של הרופאים העבריים בארץ, שעסק במלחמה בגרענת.[1]

משפחה

אחרי שלקה בשיתוק זמני של עצב הפנים, טופל ברין בבית החולים לעיניים של ד"ר אברהם טיכו בירושלים, ושם הכיר את האחות רבקה מרקס. לפי חסקין השניים נישאו ב-7 בנובמבר 1912 במלון "קמיניץ" בירושלים. רבקה למדה עברית אצל הסופר ש"י עגנון, ודרכה הכיר עגנון את אחותה אסתר; כך נעשו ברין ועגנון לגיסים. הסופר עפר רגב, בספרו "להתאהב בארץ ישראל", מתאר אותה כאישה לבבית ומלאת חיים, בניגוד לבעלה, שהיה מאופק ברגשותיו. לזוג נולד בן, יונה.[1]

מלחמת העולם הראשונה ושנות העשרים

ערב מלחמת העולם הראשונה נסעה המשפחה לגרמניה, וברין גויס לצבא הגרמני כרופא. אחרי המלחמה חזרו לארץ, אבל תחנת הבריאות עברה בינתיים ל"הדסה" ובאזור חדרה כבר כיהן רופא אחר, ולכן ברין עזב את הרפואה והתמסר לחקלאות ולעשייה ציבורית. ב-1920 הקים בחדרה את "החקלאי חדרה בע"מ", מהקואופרטיבים החקלאיים הראשונים בארץ, ויחד עם צבי בוטקובסקי סניף של "הלוואה וחסכון" לחקלאי המושבה. ב-1921 וב-1923 השתתף בקונגרסים הציוניים כמומחה לחקלאות מטעם ההנהלה הציונית.[1]

מגד והאחוזה

פרדסי מגד (צילום: גילי חסקין)

במשבר הכלכלי של העלייה הרביעית חזר ב-1926 לגרמניה, הפעם לגייס הון. בכסף שאסף נרכשו, בתיווכו של ניסן רוטמן, אדמות שהיו שייכות לאלכסנדר אהרנסון, למרי פלז ולפיק"א, והוא הקים חברת מניות שאפשרה ליהודים בחו"ל להחזיק בקרקע חקלאית בארץ: כל מניה כללה עשרה דונם לפרדס ושבעה דונם אדמת בור, מהם שניים למגורים וחמישה למשק עזר. אחרי שנה חזר לארץ והחל לנטוע פרדסים בעבודה עברית בלבד. הפועלים הראשונים באו מחדרה, וחלקם התיישבו בשכונת תל צבי.[1]

על גבעה בשטח של כ-70 דונם הקים את האחוזה, חוות מגד, שהייתה מרכז הניהול של הפרדסים ומקום המגורים של הסגל. את המתחם תכנן האדריכל יוחנן רטנר מהטכניון, והקיף אותו בגדר בטון. באחוזה גרו בני הזוג ברין וילדיהם, מנכ"ל החברה אלפרד קאופמן, המנהל בפועל גדעון מיכלזון, והפועלים. את השם "מגד" הציע עגנון.[1] על שנת ההקמה יש גרסאות שונות: בנספח השימור ובאתר בית הראשונים נכתב 1928, וכך גם בגוף הרשימה של חסקין, אבל בפתיחתה הוא כותב 1929. גם על שנת ייסוד חברת "מטעי פרי הדר" יש הבדל: לפי חסקין היא נוסדה ב-1929, והערך מגד (שכונה) מתאר אותה כחברה שכבר פעלה כשנרכשה הקרקע.[1] ברין יזם גם את בית האריזה של אפא"י, שנבנה מדרום לפרדסים.[1]

ב-1933 הקימה "התאחדות עולי גרמניה" ועדה להתיישבות פרטית של עולים מגרמניה, וברין היה אחד משלושת חבריה. לפי ההיסטוריון יואב גלבר, כפי שהביא חסקין, ברין היה מעורב גם במאמצים להעביר לארץ חלק מרכושם של יהודי גרמניה במסגרת "הסכם ההעברה". באותן שנים הגיעו רבים מבעלי המניות כדי לממש את זכותם על הקרקע, והקימו את "אגודת מתיישבי מגד".[1]

בית הספר החקלאי

ב-1934 הקים ברין, יחד עם משה סמילנסקי וד"ר ארתור בירם, בית ספר חקלאי מטעם התאחדות האיכרים, בשיתוף עם בית הספר הריאלי בחיפה. בית הספר פעל תחילה בחוות מגד, וב-1936 עבר למשכנו הקבוע על דרך פיק"א. זהו בית הספר החקלאי פרדס חנה.[1] אחד המבנים בבית הספר נקרא על שמו: בית ברין.

שנותיו האחרונות

קבריהם של זאב ורבקה ברין בבית העלמין הישן של חדרה (צילום: גילי חסקין)

אחרי שבית הספר עבר למשכנו, חזר ברין לחדרה והקים בה את "אחוזת עמיר", משק חקלאי מגוון. את חוות מגד חדל לתחזק, והיא נמכרה והפכה ל"משק ילדים". בשנים 1947–1949 היה יושב ראש מועצת המושבה חדרה. הוא מת ביוני 1949 ונקבר בבית העלמין הישן של חדרה, לצד אשתו רבקה.[1]

בספרות

עפר רגב הציע שהאחוזה ודמותו הייקית של ברין היו ההשראה לעורך הדין זקהיים ברומן "קופסה שחורה" של עמוס עוז.[1][2]

מקורות

עיקר הערך מבוסס על רשימה של גילי חסקין, שנכתבה בעזרת הערות של עפר רגב, גדעון ביגר, איתי בחור ונכדו של ברין, זאב ברין. חסקין נשען בין השאר על "רופאיה של ארץ־ישראל" של ניסים ויעל לוי, על "פעמון סדוק" של איתי בחור, על ספרו של אהרן פלדמן עבר-הדני על חדרה ועל "מולדת חדשה" של יואב גלבר.

ראו גם

הערות שוליים

  1. ↑ 1.00 1.01 1.02 1.03 1.04 1.05 1.06 1.07 1.08 1.09 1.10 1.11 1.12 1.13 1.14 1.15 גילי חסקין, "אחוזת ברין במגד", אתר גילי חסקין, 2020. החומר מובא באישור המחבר.
  2. ↑ גילי חסקין, "סיור בפרדס חנה וסביבתה", אתר גילי חסקין, 2020. החומר מובא באישור המחבר.

קישורים חיצוניים