מתחם הידית

מתחם הידית הוא מתחם של סטודיואים, חנויות בוטיק ועסקי אוכל בפרדס חנה-כרכור, הפועל ברחוב החרושת 1 בשטחו של מפעל "הידית" הוותיק. המפעל ייצר במשך עשרות שנים חרטות עץ ומזכרות מעץ זית, ובשיאו, בשנים שאחרי מלחמת ששת הימים, היה תחנה קבועה של אוטובוסים עמוסי תיירים בדרך לקיסריה. עם דעיכת הייצור הושכרו חלליו בזה אחר זה ליוצרים ולעסקים קטנים, וכך נולד המתחם.
המבנה
המבנה נבנה ב-1951 בידי המחלקה הטכנית של המועצה המקומית, ולא עבור הידית אלא עבור מטוויית טקסטיל. באותן שנים הוחלט לפתח בארץ תעשייה עתירת כוח אדם שתעסיק את גלי העולים, ומל"בן (המוסד לטיפול בעולים נחשלים) הקים את המטוויה בשותפות עם זלמן ירושלמי. אישור העבודה שניתן למקום היה ל-25 גברים ו-25 נשים.
זהו מבנה תעשייה פשוט, בלי קישוטים: עמודי בטון וקירות בלוקים מחומרים מקומיים, שטח של 660 מ"ר בגובה ממוצע 5.5 מטרים, ופתחי אור ואוורור מתחת לגג אזבסט גלי, שנחשב אז לחומר חדשני. המטוויה לא החזיקה מעמד, וב-1954 נכנס למבנה מפעל "הידית".
מפעל הידית
ההקמה
מייסדו של המפעל היה מתתיהו אפל, יליד גרמניה שהגיע כנער יהודי למוסד ילדים בבאזל, נשלח משם לעבוד בבית מלאכה של בונה עגלות חקלאיות ולמד שם חריטת עץ, ואחר כך שלוש שנים נוספות בבית מלאכה למנורות מעץ, מתכת, זכוכית ונחושת. ב-1946 הגיע למחנה עתלית ומשם לגרעין קיבוץ שלוחות שישב אז בפרדס חנה. כשחיפש הגרעין מקורות פרנסה הציע אפל להקים בית מלאכה לחריטה, והקיבוץ רכש משייפת ומחרטה. יחד עם שני חברים, זאב גלברד ומאיר וילף, התחילו לייצר מנורות.
ב-1952 עזבו שלושתם את הקיבוץ וחזרו לפרדס חנה. תחילה הקימו את המכונות בלול בחצרו של לוקר, משם עברו לצריף "בית הגפן", משתלה להרכבת גפנים בקצה רחוב הראשונים, וכשנסגרה מטוויית מל"בן הוצע להם המבנה שבו יושב המפעל עד היום. חלוקת התפקידים ביניהם נשמרה לאורך השנים: וילף היה איש המכירות וקשרי החוץ, גלברד היה האיש הטכני שהתאים מכונות בסיסיות לייעודים מיוחדים, ואפל היה על החרטות ועל תכנון המוצרים.
השם "הידית" בא מהמוצר הראשון: ידיות שנחרטו מעצי הפרדסים שנכרתו באזור. אחר כך הגיעה הזמנה גדולה לייצור מאה אלף חתיכות עץ ללוחות חשמל, ואחריה ידיות לכלי עבודה, פצירות וכליבות.
שנות עץ הזית

הפריצה הגדולה הגיעה אחרי מלחמת ששת הימים. המפעל עבר לייצר מזכרות מעץ זית בהשראת המוצרים שנמכרו בעיר העתיקה בירושלים, והביקוש היה עצום. הקטלוג התפתח למאות פריטים: חיילי שחמט, מלחיות, פמוטים, חנוכיות, מגשים וקערות פירות, סטים של סכיני פירות, פותחני בקבוקים, חרוזי תפילה ותכשיטים, צלמיות, וצלבים שיוצאו לדרום אמריקה. משאריות עץ הזית ייצרו פסיפס שבו ציפו קופסאות קודש ותכשיטים. קווי מוצרים נוספים היו אריחי קרמיקה ותמונות דקורטיביות בעבודת תשבץ של פורניר עץ, ואחד המיוחדים שבהם היה משחק לוח בשם "ירושלים, העיר העתיקה", עם עשרות חלקים להרכבת בתים, צריחים, קשתות וחומות. בתחילת שנות ה-70 הודפס קטלוג מוצרים לשיווק בארצות הברית.
במפעל נפתחה תצוגת קבע וחנות מפעל, ולפי עדותו של אפל היו הראשונים בארץ שעשו זאת. בימים הטובים הגיעו למקום כעשרה אוטובוסים ביום, עמוסי תיירים שעשו עיקוף בדרך לנמל קיסריה כדי לקנות מזכרות מעץ זית. לכבודם נבנה במתחם קיוסק למכירת מזון ומשקאות, ולצדו חדר אוכל לפועלים.
הדעיכה
שבע השנים הטובות שהתחילו ב-1967 הסתיימו במלחמת יום הכיפורים. מספר התיירים ירד, ומשרד התיירות הפסיק לאשר למדריכים שלו את העיקוף לפרדס חנה. המפעל ניסה להתקרב ללקוחות ופתח חנות בנמל קיסריה ונכנס לשותפות בחנות מזכרות באבו טור בירושלים, אך העסקים לא חזרו למה שהיו. בעקבות זאת נפרדו השותפים: מאיר וילף עזב עם החנויות, וזאב גלברד ומתתיהו אפל נשארו עם המפעל, שהמשיך לייצר בהיקף קטן בהרבה. מתתיהו אפל נפטר ב-2008. את המקום מנהל ומחזיק רוני גל, בנו של זאב גלברד.
בספטמבר 2021 הוצגה בגלריה הקטנה של בית הראשונים תערוכה של מוצרי הידית מאוספים פרטיים.
מהמפעל למתחם
ההפיכה של המפעל למתחם לא נעשתה בבת אחת אלא חלל אחרי חלל. בראשית שנות ה-2000 הושכר חדר האוכל של הפועלים לתיאטרון הידית, שהפך אותו לבית ולבמה, והציג הצגות מקור בכל רחבי המתחם, לעתים בתוך אולם המפעל עצמו כשהמכונות משמשות תפאורה. הקיוסק שנבנה לתיירים הפך למועדון מוזיקת ראגה, וחדרי המלאכה הפכו לגלריות של בעלי מלאכה עכשוויים. המתחם שימש גם לוקיישן לצילומי קולנוע וסטילס.
ב-2017 קיבל התיאטרון צו מרשות מקרקעי ישראל לפנות את המתחם, מאחר שהאזור מוגדר אזור תעשייה, וסביב 2019 עזב את המקום. המתחם עצמו המשיך להתמלא, ובשנים שאחרי כן נוספו לו סטודיואים וחנויות בוטיק.
המתחם היום
בין העסקים שפעלו במתחם בשנים האחרונות:
- שוקדת, חנות של מפות שולחן, ערכות יצירה, מיניאטורות ומשחקים
- Kwala Paper Art, סטודיו לאמנות נייר של גליה שמחאי, ובו גם סדנאות
- גוד וויטץ', חנות מכושפת שנפתחה ב-2017
- LaRosh, חנות יד שנייה לנשים ולגברים, ולצדה מספרה
- נעמה סגל, סטודיו של ציירת חיות הבר והציפורים
- נגיעות בחומר, סטודיו הקרמיקה של אפרת רון, שמעביר בו סדנאות צביעה על כלים
- נוגה ספקטור, אמנות בפסיפס ופיסול סביבתי
- יוגודה, בית ספר ליוגה ומדיטציה
- דודסון, רוקחות טבעית
- בלומס, עגלת קפה שהתפתחה לבית קלייה
- גיא בורגר, שהחל את דרכו במתחם כדוכן המבורגרים של השף גיא בן אשר
פרטים
- כתובת: החרושת 1, פרדס חנה-כרכור, באזור התעשייה
- שעות הפתיחה משתנות מעסק לעסק, ורוב החנויות והסטודיואים סגורים בשבת. מומלץ לבדוק מול העסק הספציפי לפני הגעה.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- "הידית, עץ הזית: מפעל חרטות עץ", מקום שמור. תיעוד מפורט של המבנה והמפעל, כולל ריאיון עם מתתיהו אפל
- מתחם הידית בפייסבוק
- "יום בפרדס חנה-כרכור: אמנות ואוכל ביקום מקביל שלא נח לרגע", גלובס