עדן אוליאל
עדן אוליאל (נולדה ב-19 בדצמבר 1986) היא מחזאית, שחקנית תיאטרון ודרמטורגית ישראלית, מתושבות פרדס חנה-כרכור מאז 2020. אוליאל נחשבת לאחד הקולות המרכזיים בעיצוב התיאטרון החברתי-פוליטי בישראל בעשור האחרון, ובשנת 2025 זכתה בפרס שר התרבות ע"ש יצחק נבון.
ביוגרפיה
עדן אוליאל נולדה בבנימינה, לאב ממוצא מרוקאי ולאם ממוצא תימני. לאחר גירושי הוריה ושריפת ביתם עברה עם אמה לחדרה, שם למדה בתיכון אורט השומרון. בשנת 2011 סיימה בהצטיינות תואר ראשון בחוג לאמנות התיאטרון באוניברסיטת תל אביב, ובשנת 2023 השלימה את התוכנית של מכון מנדל למנהיגות יהודית בתחום התרבות. היא אם לשני ילדים.
יצירה
אוליאל היא ממייסדות "אנסמבל הפרחות", קבוצת תיאטרון נשית-חברתית בהנחיית חנה ואזנה גרינוולד, העוסקת בתיאטרון המבוסס על תחקיר חברתי ופוליטי. היא גם פעילה שנים רבות במסגרת תיאטרון הידית בהנהגת שירי ג'ורנו.
בין יצירותיה: מחזה הביכורים "לווייתנים" (2011), שזיכה אותה בפרסים בפסטיבל "סמול-במה"; "אום כולתום" (2014) — עיבוד על פי סיפור חייה של הזמרת המצרית האגדית, שהוצג גם בהולנד, בצרפת ובמרוקו, ושהיה מועמד לפרס קיפוד הזהב על העיבוד הטוב ביותר; "ליילה ומג'נון" (2020–2021) — מחזמר דו-לשוני (עברית וערבית) בעקבות מיתולוגיה בדואית-סופית; "הנסיכה מאלכסנדריה" (2022–2023); ו"תיקונים" (2023). ביצירתה מרבה אוליאל להעלות על הבמה קולות מודרים, סיפורים מזרחיים-ערביים ונקודות מבט נשיות ופריפריאליות.
אנסמבל הפרחות
במסגרת האנסמבל יצרה אוליאל והשתתפה בהפקות המבוססות על תחקיר חברתי ופוליטי. "פרחה שם יפה" עוסקת בזהות מזרחית נשית, וקטע ממנה שולב בסדרה הדוקומנטרית "ערסים ופרחות: האליטות החדשות" של רון כחלילי. "יולדות" עוסקת בפרשת חטיפת ילדי תימן ומבוססת על עדויות של אמהות הילדים שנחטפו ועל הפואמה "יולדות" של איריס אליה כהן; ב-2022 נבחרה ההצגה לייצג את ישראל בפסטיבל הפרינג' באדינבורו. הפקות נוספות של האנסמבל שבהן השתתפה הן "פאפעג'ינה", הצגת הילדים "סבתא טורבו ואלפי התנינים הבכיינים" (2024) ו"זה הדברים" (2025), עיבוד לרומן של סמי ברדוגו.
מופע יחיד ומחאה
"יומני הבית השרוף" הוא מופע יחיד מאת אוליאל ובביצועה, המשלב ראפ וספוקן וורד ומגולל את סיפור התבגרותה בבנימינה של שנות ה-90.
לצד עבודתה בתיאטרון יצרה אוליאל גם עבודות מחאה. ב-2015 יצרה עם הפעיל החברתי שלומי חתוכה את "אל תתנו לגזענות לעבור מסך", גרסה אלטרנטיבית לפרסומת של "מטרנה" שהציגה אימהות וילדים בעלי חזות אשכנזית בלבד; בגרסה שלהם השתתפו אימהות וילדים ממגוון רקעים. ב-2020 כתבה מילים חדשות ל"שיר הפרחה", מתוך כוונה להפקיע את המילה "פרחה" מהקשרה המשפיל ולהחזיר לה את משמעותה המקורית בערבית - שמחה - כסמל לעוצמה נשית ולגאווה תרבותית מזרחית.
"שיר הפרחה - גרסת הפרחות 2020", בערוץ אנסמבל הפרחות.
פרסים והוקרה
- פרס שר התרבות והספורט ע"ש יצחק נבון (2025), בקטגוריית עידוד יוצרים ויוצרות. ועדת השיפוט תיארה אותה כ"קול מרכזי בעיצוב התיאטרון הישראלי בעשור האחרון". הפרס הוענק בטקס בבית הנשיא, מידיו של נשיא המדינה יצחק הרצוג.
- מועמדות לפרס קיפוד הזהב (2014), על העיבוד הטוב ביותר, עבור "אום כולתום".
- שמונה פרסים בפסטיבל "סמול-במה" (2011, 2013), על כתיבה ועל ביצוע.
הקשר לפרדס חנה-כרכור
אוליאל עברה להתגורר בפרדס חנה-כרכור עם משפחתה בשנת 2020, לאחר שהתגוררה בכרם התימנים בתל אביב. עוד קודם לכן נקשרה למושבה דרך תיאטרון הידית של שירי ג'ורנו, שבמסגרתו היא פעילה שנים רבות.
בתקופת מגפת הקורונה השתתפה ביצירה "#האדונים" (או "#תעשומהשאומריםלכם"), עבודה שהוצגה במרחב הציבורי בהתאם למגבלות שהוטלו אז על אירועי תרבות, לצד יוצרים מקומיים ובהם הנס פלדה ושירי ג'ורנו.
היא השתתפה בפרק של הפודקאסט המקומי "מה הדיבור בפרדס חנה-כרכור?", שם סיפרה על חייה במושבה ועל הקהילה.
"פרק 15 - עדן אוליאל, שחקנית יוצרת ופעילה חברתית", מתוך הפודקאסט "מה הדיבור בפרדס חנה כרכור?".
קישורים חיצוניים
- עדן אוליאל בוויקיפדיה העברית
- עדן אוליאל באתר דרמה ישראל
