שרה לישנסקי

שרה לישנסקי Sarah Lishansky (1884 – 1924) הייתה אחות, חלוצה וממניחי היסודות לרפואה הציבורית והקהילתית בארץ ישראל. היא נודעה כחלוצת הרפואה המונעת והטיפול האפידמיולוגי במושבות העמק והשומרון, אחות בקו החזית הבריאותי והביטחוני של הישוב כרכור, נמנתה עם מייסדי "קופת חולים הכללית של הפועלים העבריים" והקימה את המרפאה הראשונה שלה בתל אביב.
קורות חייה
לישנסקי נולדה בשנת 1884 בעיירה מאלין (Malyn) שבאימפריה הרוסית (כיום באוקראינה) לשושנה רייזל לבית מורוז ולאביה מאיר יונה לישנסקי. היא גדלה במשפחה בעלת ייחוס חסידי ענף לבית טברסקי מצ'רנוביל. אחיותיה הצעירות היו רחל ינאית בן-צבי (פעילת ציבור ואשת נשיא המדינה השני) והפסלת בתיה לישנסקי, כלת פרס ישראל.
בגיל 16 אולצה להינשא לקרוב משפחה מבוגר, אך נמלטה מיד לאחר החופה ובהמשך השיגה גט. בשנת 1904 עברה לקייב, שם הוסמכה כחובשת ומיילדת. לצד הכשרתה הרפואית, הייתה פעילה פוליטית בתנועת "פועלי ציון", ארגנה פועלי תעשייה וייסדה בית ספר יהודי בעיירתה.
בשנת 1911 עלתה לארץ ישראל יחד עם אביה ואחיותיה. עם הגעתה ארצה, השתלבה כמערך הרפואי של אותם ימים ושימשה כאחות בבית החולים "משגב לדך" ובבית החולים הממשלתי בירושלים.
פועלה הרפואי בכרכור ובשומרון
עוד טרם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, עזבה לישנסקי את ירושלים ונחלצה לעזרת פועלי המושבות, תוך שהיא קובעת את מושבה בכרכור. תקופה זו הגדירה את תפקידה כ"אחות וחברה" בקו החזית הבריאותי והביטחוני של הישוב.
התמודדות עם מגפות ותנאי תברואה - כרכור של אותם ימים הייתה נקודת התיישבות מבודדת ודלת אמצעים. לישנסקי ניהלה את הטיפול בחולי הקדחת והמלריה הקשים שפרצו באזור, ופעלה בתנאי שדה מורכבים תחת מחסור קבוע בתרופות ובציוד רפואי.
עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, החריפו התנאים הכלכליים והבריאותיים בארץ, ואליהם התווספו מגפות טיפוס הבהרות והקדחת. לישנסקי עמדה על משמרתה בכרכור כדמות המקצועית הרפואית המרכזית, וטיפלה במסירות בפועלים, באנשי המושבה ובאנשי ארגוני השמירה ("השומר" ו"המגן") שעברו בנקודה אסטרטגית זו.
ב"חאן" של כרכור
החאן של כרכור שימש בשנותיה הראשונות של ההתיישבות כמוקד המרכזי הציבורי, המנהלתי והרפואי של המקום. החלוצים ואנשי קבוצת "השומר" הקימו בו את מבני המגורים הארעיים שלהם (החושות), את המטבח המשותף, ושם גם הוקצה החדר ששימש כמרפאה עבור האחות שרה לישנסקי.
מתוך הספר: "האחות" לזכר שרה לישנסקי
מקור החומר: אוסף יד יצחק בן צבי תקופת החומר: 01/01/1957 - 31/12/1957
באתר ארכיון המדינה.
(עמוד 46 בספר):
"מן העשן ברוב הימים, בעומק ה"חאן" נמצאת חושה גדולה המשמשת עכשיו מטבח לפועלים, איך יכלו לשכון בחושות אלו הבחורים וקוממי הקומונה של קבוצת כרכור - חידה היא. ממיטב החברים נלקטו בכרכור, כאן גם מגדליה סורטוגלי, העסוק בשמירה, מראשית הקמתה של כרכור נמסרה השמירה בה ל"השומר". התחבבה החבריה על שרה למן הרגע הראשון לבואה לכרכור. כבר במגע הראשון עם הפועלים נטוו יחסים קרובים בינה לביניהם... לראשונה קיבלה הקבוצה חובשת למקום, ועד מהרה גילו בה החברים את האחות, אשר לה היו זקוקים ביותר, שוכני החושות הרבו לחלות, וגם אלה שהתגוררו בבתים החדשים היקצה למרפאה, ולידה חדר בשביל שרה. לכל סוגיה בלבד, אלא גם הטיפוס למיניה, וביחוד הקדחת הצהובה. אחד הבתים החדשים היקצה למרפאה, ולידה חדר בשביל שרה. והיה הבית למרכז הקבוצה בכרכור, החברים באים למרפאה בכל עת מצוא, רבים המתישים וגדול הסבל, שרה אינה מחכה לחוליה במרפאה. ממשכנה הבוקר היא ממהרת ויורדת ל"חאן". באפסולית חדר־האוכל היא מיטיבה להבחין בפני החברים האמורים לצאת לעבודה כמה מאחיו קדחת. במאמצים דלים שבידה היא מתאמצת למנוע את הקדחת, מנח קבוצה צעירה הוא הכינין. "רכבת פחם" קראו לשרה, שהרי ראוה נחפזת למטה ומעפילה למעלה כמרחפת באויר וסינרה הלבן מנצנץ בין החושות למטה ובין הבנינים למעלה."
(עמוד 47 בספר)
""העגלה במעלה ההר שמאלת וסרה לקבוצת שוני, להושיט גם שם עזרה. אחות יחידה היא שרה, לכל הפועלים בסביבה. שהרי נתקבלה על ידי העובדים עצמם ולא באמצעות הפקידות במקום. ועוד בדבר היא במלוא יכולתה ומסורת מכונה במקום. אולי הייתה זו התקופה המאומצת בעבודתה של שרה בארץ. ללא רופא לצידה, ללא ציוד וחדרי-רפואה, אבל היא נתנה את עצמה, את מלוא מסירותה לחוליה. 'על כל חולה אני נלחמת עם מלאך המות'. עוקרת את המחלה שלי מבין צפרניו..."
(עמוד 47 בספר):
"באחד מימי הסתיו הזדקרו לשרה, שיוחדי מיוצאי תימן מופל חולה ליד החושה. מיהרה שלה אליו, חולה אנוש היה האיש והמחלה מידבקת. אסור להכניסו לחדר החולים. היא משכיבה אותו בחושה הריקה שבקצה החצר והחברים אינם מרוצים, האם מותר לחובשת לטפל בבת אחת בחולי־הקבוצה ובחולה מן החוץ שמחלתו מידבקת? אבל שרה לא תעזוב את החולה בסבלו, והיא "מסתדרת": מחליפה את הסינר, שוטפת ידיה מדי באה מן החושה. עושה חיטוי, ומיד • גיוס לקבוצה כמצא התורן."
תל עדשים
מכרכור עברה לישנסקי לעמק יזרעאל והתיישבה במושב תל עדשים. שם ניהלה את המרפאה המקומית והפכה לאשת האמון הרפואית של חברי ארגון "השומר" בתל עדשים ובמרחביה. היא המשיכה להוביל את המאבק האפידמיולוגי במלריה וביססה מרפאות אזוריות ניידות. בשנת 1920 עברה לתל אביב והביאה עמה את הניסיון שצברה במושבות לטובת הקמת מערך הרפואה הציבורי הכלל-ארצי. היא הייתה שותפה מרכזית וממייסדי "קופת חולים הכללית של הפועלים העבריים בארץ ישראל". כחברה פעילה במרכז קופת החולים, הקימה וניהלה את המרפאה הראשונה של הקופה בתל אביב. במקביל לעבודתה המקצועית, נבחרה לאספת הנבחרים הראשונה ולוועד העיר ליהודי ירושלים כנציגת מפלגת "אחדות העבודה".
פטירתה
בתחילת שנות ה-20 חלתה לישנסקי במחלת הסרטן. היא נסעה לטיפולים בווינה ובברלין וחוותה הפוגה זמנית, אך לאחר שחזרה לארץ וסבה לעבודתה הציבורית, התפרצה המחלה שנית. שרה לישנסקי נפטרה בירושלים בח' באב תרפ"ד (8 באוגוסט 1924), בגיל 40 בלבד. היא לא נישאה בשנית ולא הותירה ילדים.
ראו גם
קישורים חיצוניים
רשימת מקורות
- "האחות" לזכר שרה לישנסקי, מקור החומר: אוסף יד יצחק בן צבי תקופת החומר: 01/01/1957 - 31/12/1957 באתר ארכיון המדינה.
- פרויקט בן יהודה - ברוח ובחיל: שרשרת חוליות ומעשים בקורות הישוב מגירוש ספרד (1492) עד הזמן הזה -
- ארכיון יד בן צבי סיפורן של ארבע אחיות: שרה, גולדה-רחל, תמר ובתיה לישנסקי
- הפועל הצעיר, 15 אוגוסט 1924
- על המשמר, מספר 10603, 10 מאי 1978
חלק מהתוכן בדף זה מקורו בוויקיפדיה העברית, מהערך שרה לישנסקי, והוא זמין תחת רישיון CC-BY-SA 4.0.