יהושע ינר: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך פרדס חנה - כרכור
קפיצה אל:ניווט, חיפוש
(ערך חדש מאתר גילי חסקין (באישורו): יהושע ינר, הקבלן, ובית ינר ברחוב המעלה)
 
(העשרה מאתר גילי חסקין (באישורו): קישורים)
 
שורה 4: שורה 4:
ינר נולד בעיירה ינוב שבגליציה, אחד מאחד עשר ילדים. המשפחה התפרנסה מייצור "ספירט" מקליפות תפוחי אדמה בבית מלאכה קטן. ב-1920, כשהיה כבן עשר, פרצה בבית המלאכה שרפה ואמו, מרים, נספתה בה. ב-1925 נרצח אביו בפרעות ביהודים, וינר נותר יתום בגיל 15 וסבל חרפת רעב. ב-1927 הצטרף ל"הנוער העובד", לקבוצת "גורדוניה", ואחרי שלוש שנות הכשרה עלה לארץ ב-1930. כל אחיו ואחיותיו, מלבד אחות אחת, נספו בשואה.<ref name="hk-tour" />
ינר נולד בעיירה ינוב שבגליציה, אחד מאחד עשר ילדים. המשפחה התפרנסה מייצור "ספירט" מקליפות תפוחי אדמה בבית מלאכה קטן. ב-1920, כשהיה כבן עשר, פרצה בבית המלאכה שרפה ואמו, מרים, נספתה בה. ב-1925 נרצח אביו בפרעות ביהודים, וינר נותר יתום בגיל 15 וסבל חרפת רעב. ב-1927 הצטרף ל"הנוער העובד", לקבוצת "גורדוניה", ואחרי שלוש שנות הכשרה עלה לארץ ב-1930. כל אחיו ואחיותיו, מלבד אחות אחת, נספו בשואה.<ref name="hk-tour" />


בארץ עבד תחילה כשמונה חודשים במפעלי המלח בעתלית, ואז עבר לפרדס חנה. הוא גר עם קבוצת חלוצים בשכונה שנקראת היום "כתריאליבקה", בקצה [[רחוב הראשונים]], ועבד עם חבריו בפרדסי משפחת מכלזון. השכר שולם לפי מספר הגומות לעצים שחפר כל אחד, ובכסף הזה קנו לחם, בצל ודג מלוח.<ref name="hk-tour" />
בארץ עבד תחילה כשמונה חודשים במפעלי המלח בעתלית, ואז עבר לפרדס חנה. הוא גר עם קבוצת חלוצים בשכונה שנקראת היום "[[החורש (רחוב)|כתריאליבקה]]", בקצה [[רחוב הראשונים]], ועבד עם חבריו בפרדסי משפחת מכלזון. השכר שולם לפי מספר הגומות לעצים שחפר כל אחד, ובכסף הזה קנו לחם, בצל ודג מלוח.<ref name="hk-tour" />


== הקבוצה הקבלנית ==
== הקבוצה הקבלנית ==

גרסה אחרונה מ־14:07, 22 בנובמבר 2026

יהושע ינר (נולד ב-1910), שכונה בפי כול "ינר", היה קבלן בניין בפרדס חנה, שהגיע למושבה ב-1930 והיה שותף ב"קבוצה קבלנית" שבנתה בה יחידות דיור רבות בשנות השלושים. ביתו ברחוב המעלה, בית ינר, שבחצרו הייתה בריכת השחייה הראשונה במושבה, הוא אחת התחנות בסיור של גילי חסקין בפרדס חנה. אשתו, יהודית ינר, הייתה לפי המקור הגננת הראשונה של המושבה.[1]

ביוגרפיה

ינר נולד בעיירה ינוב שבגליציה, אחד מאחד עשר ילדים. המשפחה התפרנסה מייצור "ספירט" מקליפות תפוחי אדמה בבית מלאכה קטן. ב-1920, כשהיה כבן עשר, פרצה בבית המלאכה שרפה ואמו, מרים, נספתה בה. ב-1925 נרצח אביו בפרעות ביהודים, וינר נותר יתום בגיל 15 וסבל חרפת רעב. ב-1927 הצטרף ל"הנוער העובד", לקבוצת "גורדוניה", ואחרי שלוש שנות הכשרה עלה לארץ ב-1930. כל אחיו ואחיותיו, מלבד אחות אחת, נספו בשואה.[1]

בארץ עבד תחילה כשמונה חודשים במפעלי המלח בעתלית, ואז עבר לפרדס חנה. הוא גר עם קבוצת חלוצים בשכונה שנקראת היום "כתריאליבקה", בקצה רחוב הראשונים, ועבד עם חבריו בפרדסי משפחת מכלזון. השכר שולם לפי מספר הגומות לעצים שחפר כל אחד, ובכסף הזה קנו לחם, בצל ודג מלוח.[1]

הקבוצה הקבלנית

בתחילת שנות השלושים הייתה המושבה בתנופת פיתוח: היה צורך בבתי קבע לתושבים שכבר גרו בה ובדירות רבות לעולים שעתידים להגיע, ובעקבות זה קמו כמה קבוצות בנייה. ב-1932, כשהיה בן 22, הקים ינר עם שני חברים, הורביץ וטולקובסקי, "קבוצה קבלנית לבניין", שבנתה יחידות דיור רבות ברחבי המושבה. לפי חסקין, הפרויקט הבולט של הקבוצה היה בניית שכונת נווה אשר.[1] הקבוצה התפרקה ב-1939. (בערך על נווה אשר, שנשען על מקורות אחרים, ראשית השכונה מתוארכת ל-1944–1946, אחרי פירוק הקבוצה. ייתכן שינר עבד בה מאוחר יותר כקבלן עצמאי, אבל המקורות שבידינו אינם מכריעים בכך.)

אחרי הפירוק עבד ינר כקבלן עצמאי. הוא בנה בין השאר את המבנה התעשייתי של מפעל "אמבית" של שכנו גרשון בינט, שבו פועלת היום פלאפל גזוז. בהמשך עבד עם חברת "מקורות" ובנה עבורה מבני בקרה, מבנים למשאבות מים ותאי מגוף בכל רחבי הארץ.[1]

יהודית ינר

את אשתו יהודית הכיר ינר בפרדס חנה. היא עבדה תחילה בבניין, כפועלת בניין מן השורה, ועם הזמן פתחה גן ילדים. לפי חסקין, היא הייתה הגננת הראשונה של המושבה.[1]

בית ינר

ב-1937 קנה ינר מגרש ברחוב האורנים, שנקרא היום רחוב המעלה, והחל לבנות עליו את בית המשפחה. המשפחה נכנסה לגור בו ב-1939. בתחילה היו בבית חדר אחד ומטבח קטן, ועם כל ילד שנולד נוסף חדר, עד שהיו בו ארבעה חדרים. ב-1952 הוסיף ינר קומה שנייה. הבית גדול בהרבה מבתי פיק"א בסביבה, ותכנונו שונה מהם.[1][2]

בחצר נשמר חדר כביסה גדול, בנוי "בטון דבש" (עיסה של אבנים ומלט, להבדיל מבטון מזוין, שנקרא אז "אייזן בטון"). לידו הייתה בריכה קטנה, ולפי חסקין זו הייתה בריכת השחייה הראשונה בפרדס חנה.[1]

הערות שוליים

  1. ↑ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 1.5 1.6 1.7 גילי חסקין, "סיור בפרדס חנה וסביבתה", אתר גילי חסקין, 27.11.2020, התחנה "בית יהושע ינר" והערות 63–64. החומר מובא באישור המחבר.
  2. ↑ חסקין מתבסס על דף משפחת ינר באתר בית הראשונים.

קישורים חיצוניים