מגד (שכונה): הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך פרדס חנה - כרכור
קפיצה אל:ניווט, חיפוש
(יצירת ערך חדש: מגד (שכונה) — מיישוב עצמאי של עולי גרמניה לשכונה בפרדס חנה)
 
(העשרה מאתר גילי חסקין (באישורו): מוכרי הקרקע, יישובי המעמד הבינוני, משק הילדים, גבעת נאה ואגדת דשא, תאריך הסיפוח)
 
שורה 13: שורה 13:


== ההקמה: חברת מניות של ציונים בחו"ל ==
== ההקמה: חברת מניות של ציונים בחו"ל ==
מאחורי מגד עמד ד"ר זאב ברין, רופא יליד גרמניה שעבד בחדרה במחקר הקדחת ולאחר מכן עזב את הרפואה לטובת חקלאות. בשיא פריחת הפרדסנות הגה ברין רעיון שנועד לקשור בין ציוני הגולה לארץ: חברת מניות בשם "מטעי פרי הדר", בהון של 50 אלף לירות מצריות, שמניותיה נמכרו ליהודים בחו"ל, בעיקר בגרמניה. מי שהחזיק במניות בשווי אלף לירות היה זכאי לדרוש כעבור זמן שיוקצו לו מנכסי החברה עשרה דונם פרדס, שני דונם מגרש לבנייה וחמישה דונם אדמה חקלאית למשק מעורב. כך יכול היה ציוני בברלין להחזיק בפרדס בארץ ישראל, ולעלות אליו כשיבשילו התנאים.
מאחורי מגד עמד ד"ר [[זאב ברין]], רופא יליד גרמניה שעבד בחדרה במחקר הקדחת ולאחר מכן עזב את הרפואה לטובת חקלאות. בשיא פריחת הפרדסנות הגה ברין רעיון שנועד לקשור בין ציוני הגולה לארץ: חברת מניות בשם "מטעי פרי הדר", בהון של 50 אלף לירות מצריות, שמניותיה נמכרו ליהודים בחו"ל, בעיקר בגרמניה. מי שהחזיק במניות בשווי אלף לירות היה זכאי לדרוש כעבור זמן שיוקצו לו מנכסי החברה עשרה דונם פרדס, שני דונם מגרש לבנייה וחמישה דונם אדמה חקלאית למשק מעורב. כך יכול היה ציוני בברלין להחזיק בפרדס בארץ ישראל, ולעלות אליו כשיבשילו התנאים.


הקרקע נרכשה ב-1928 על גבעה ממזרח לחדרה, ובאותה שנה נבנתה במקום חוות "מגד", מרכז אדמיניסטרטיבי ומגורי הסגל והפועלים, שתכנן האדריכל יוחנן רטנר מהטכניון והקיפה חומת בטון להגנה. נטיעת הפרדסים החלה גם היא ב-1928, ועיקרה נעשה ב-1930, בעבודה עברית בלבד: 550 דונם פרדס. מבין 35 בעלי המניות הגדולים, 29 היו תושבי גרמניה.
הקרקע נרכשה ב-1928 על גבעה ממזרח לחדרה, ובאותה שנה נבנתה במקום חוות "מגד", מרכז אדמיניסטרטיבי ומגורי הסגל והפועלים, שתכנן האדריכל יוחנן רטנר מהטכניון והקיפה חומת בטון להגנה. נטיעת הפרדסים החלה גם היא ב-1928, ועיקרה נעשה ב-1930, בעבודה עברית בלבד: 550 דונם פרדס. מבין 35 בעלי המניות הגדולים, 29 היו תושבי גרמניה.
לפי [[גילי חסקין|גילי חסקין]], את הקרקע רכש ברין בכסף שגייס בגרמניה, בתיווכו של ניסן רוטמן, מאלכסנדר אהרנסון, ממרי פלז ומפיק"א. הפועלים הראשונים בפרדסים באו מחדרה, וחלקם התיישבו בשכונת תל צבי הדרומית. האחוזה השתרעה על כ-70 דונם, ובכניסה אליה נבנתה בריכת השקיה לפרדסים.<ref name="hk-brin">גילי חסקין, [https://www.gilihaskin.com/%d7%90%d7%97%d7%95%d7%96%d7%aa-%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%9f-%d7%91%d7%9e%d7%92%d7%93/ "אחוזת ברין במגד"], אתר גילי חסקין, 2020. החומר מובא באישור המחבר.</ref>


== ההתיישבות ==
== ההתיישבות ==
בשנת 1933, עם עליית הנאצים לשלטון, הגיעו לארץ רבים מבעלי המניות כדי לממש את זכותם על הקרקע. חלוקת הקרקעות נעשתה ב-1934: 55 מגרשים, מהם 40 לבעלי המניות הגדולים. הראשונים התיישבו כבר בחורף 1933/34, שמונה משפחות במגד א'. בשנים שלאחר מכן נוספו משפחות במגד א' ובמגד ב', השטח המערבי שמעבר לכביש, שהוא כיום אזור רחוב גן עוז.
בשנת 1933, עם עליית הנאצים לשלטון, הגיעו לארץ רבים מבעלי המניות כדי לממש את זכותם על הקרקע. חלוקת הקרקעות נעשתה ב-1934 (לפי גילי חסקין, המגרשים חולקו כבר ב-1933<ref name="hk-ph">גילי חסקין, [https://www.gilihaskin.com/%d7%a4%d7%a8%d7%93%d7%a1-%d7%97%d7%a0%d7%94/ "תולדותיה והתפתחותה של פרדס חנה"], אתר גילי חסקין. החומר מובא באישור המחבר.</ref>): 55 מגרשים, מהם 40 לבעלי המניות הגדולים. הראשונים התיישבו כבר בחורף 1933/34, שמונה משפחות במגד א'. בשנים שלאחר מכן נוספו משפחות במגד א' ובמגד ב', השטח המערבי שמעבר לכביש, שהוא כיום אזור רחוב גן עוז. היישוב שכן למרגלות גבעת האחוזה, סמוך מאוד להתיישבות הבודדים ב[[תל אלון]].<ref name="hk-brin" />
 
מגד הייתה אחד מעשרה יישובים שהקימו באותן שנים עולים מהמעמד הבינוני ממרכז אירופה, יחד עם רמות השבים, גן השומרון, כפר ידידיה, קריית ביאליק, נהריה, כפר שמריהו, שדה ורבורג, שבי ציון ורמת הדר. ב-1935 ניסתה התאחדות עולי גרמניה לקנות קרקעות סמוכות למגד כדי ליישב בהן עולים נוספים, אבל לא נמצאה קרקע בהיקף מספיק (לפי "מולדת חדשה" של יואב גלבר, כפי שהביא חסקין).<ref name="hk-brin" />


המתיישבים לא היו חקלאים. בין בעלי המניות שעלו על הקרקע היו ארבעה עורכי דין, שני סוחרים ושני יוצאי קיבוץ, ורובם עברו הסבה לחקלאות ופתחו משק מעורב של עופות, עצי פרי וירקות. איש לא תכנן את המשקים במשותף, וכל משפחה בנתה את משקה על פי הבנתה. עם הזמן התפצלו: היו שהתמסרו לפרדס והזניחו את המשק, והיו שעשו את ההפך. שתי הרפתות שהוקמו במקום חוסלו, ומחבר עבודת המחקר על השכונה משער שגילם המבוגר של המתיישבים והעובדה שלא היו רגילים בעבודה גופנית הם שמנעו מהם לקום בשעות הבוקר המוקדמות שמשק חלב מחייב.
המתיישבים לא היו חקלאים. בין בעלי המניות שעלו על הקרקע היו ארבעה עורכי דין, שני סוחרים ושני יוצאי קיבוץ, ורובם עברו הסבה לחקלאות ופתחו משק מעורב של עופות, עצי פרי וירקות. איש לא תכנן את המשקים במשותף, וכל משפחה בנתה את משקה על פי הבנתה. עם הזמן התפצלו: היו שהתמסרו לפרדס והזניחו את המשק, והיו שעשו את ההפך. שתי הרפתות שהוקמו במקום חוסלו, ומחבר עבודת המחקר על השכונה משער שגילם המבוגר של המתיישבים והעובדה שלא היו רגילים בעבודה גופנית הם שמנעו מהם לקום בשעות הבוקר המוקדמות שמשק חלב מחייב.
שורה 27: שורה 31:
בשנת 1933 העמיד ברין את החווה לרשות בית הספר החקלאי, שהיה ממייסדיו יחד עם התאחדות האיכרים, והיא שימשה אותו עד המעבר למשכן הקבע ב-1936. את בית האריזה של אפא"י (אגודת פירות ארץ ישראל), שנבנה ב-1936 מדרום לפרדסים, יזם אף הוא ברין. באותה שנה נוסדה חברת "השגחה בע"מ" שניהלה את פרדסיהם של בעלי מניות שנשארו בחו"ל או בעיר.
בשנת 1933 העמיד ברין את החווה לרשות בית הספר החקלאי, שהיה ממייסדיו יחד עם התאחדות האיכרים, והיא שימשה אותו עד המעבר למשכן הקבע ב-1936. את בית האריזה של אפא"י (אגודת פירות ארץ ישראל), שנבנה ב-1936 מדרום לפרדסים, יזם אף הוא ברין. באותה שנה נוסדה חברת "השגחה בע"מ" שניהלה את פרדסיהם של בעלי מניות שנשארו בחו"ל או בעיר.


ברין עצמו חזר לחדרה והקים שם את אחוזת עמיר. חוות מגד הנטושה נרכשה בידי קלייר ויימרסהיימר, אלמנה ואם לשלושה שניהלה עוד בגרמניה מוסד לילדים, והיא הפכה אותה ל"משק ילדים" לילדים חוסים. ערב מלחמת העולם השנייה השיגה ויימרסהיימר מממשלת המנדט שנים-עשר סרטיפיקטים והביאה אליו ילדים יהודים מגרמניה. המוסד עבר לנהריה בספטמבר 1944, והאחוזה נמכרה לוויצ"ו, שהפעילה בה בית ילדים עד ראשית שנות החמישים. ב-1954 רכש את המקום אברהם נאה והקים בו בית חולים לפגועי נפש שפעל עד 1973. הגבעה ידועה עד היום בשם "גבעת נאה".
ברין עצמו חזר לחדרה והקים שם את אחוזת עמיר. חוות מגד הנטושה נרכשה בידי קלייר ויימרסהיימר (אצל חסקין: קלר ויימסהיימר), אלמנה ואם לשלושה שניהלה עוד בגרמניה מוסד לילדים, והיא הפכה אותה ל"משק ילדים" לילדים חוסים. ערב מלחמת העולם השנייה השיגה ויימרסהיימר מממשלת המנדט שנים-עשר סרטיפיקטים והביאה אליו ילדים יהודים מגרמניה. לפי חסקין, היא ואחותה אנה אסינגר העבירו את מוסדות הילדים שלהן מגרמניה לאנגליה עם עליית הנאצים, ורק היא המשיכה עם הילדים לארץ ישראל. ויימרסהיימר לא ניהלה את המשק בעצמה אלא פיקחה עליו, וגרה באחוזה עם ילדיה.<ref name="hk-brin" /> המוסד עבר לנהריה בספטמבר 1944, והאחוזה נמכרה לוויצ"ו, שהפעילה בה בית ילדים עד ראשית שנות החמישים. ב-1954 רכש את המקום אברהם נאה והקים בו בית חולים לפגועי נפש שפעל עד 1973. הגבעה ידועה עד היום בשם "גבעת נאה", וגם תחנת האוטובוס שליד המקום נקראה "גבעה נאה". ב-1990 קנתה את השטח משפחת אייפנברג, שמפעילה בו מאז את גן האירועים "אגדת דשא".<ref name="hk-brin" />


== הסיפוח לפרדס חנה ==
== הסיפוח לפרדס חנה ==
המטרה המקורית הייתה מושבה עצמאית, ולראשונה נבנו בה 25 בתים. אבל עד מהרה התברר שאי אפשר להחזיק בית ספר, בית כנסת ובית קברות ליישוב כה קטן. ילדים בגיל בית ספר היו מעטים, וכנראה מעולם לא עלה מספרם על חמישה. הלחץ מצד פרדס חנה לסיפוח החל עוד בחורף 1933/34, כשוועד המושבה הזמין אליו את הבונים במגד ושידל אותם להצטרף, והתבטא בהמשך בדמי לימוד גבוהים שנדרשו מילדי מגד, שהוריהם לא נמנו עם משלמי המסים במושבה. בשנת 1939 התמזג היישוב עם פרדס חנה, ומאז הוא שכונה בה.
המטרה המקורית הייתה מושבה עצמאית, ולראשונה נבנו בה 25 בתים. אבל עד מהרה התברר שאי אפשר להחזיק בית ספר, בית כנסת ובית קברות ליישוב כה קטן. ילדים בגיל בית ספר היו מעטים, וכנראה מעולם לא עלה מספרם על חמישה. הלחץ מצד פרדס חנה לסיפוח החל עוד בחורף 1933/34, כשוועד המושבה הזמין אליו את הבונים במגד ושידל אותם להצטרף, והתבטא בהמשך בדמי לימוד גבוהים שנדרשו מילדי מגד, שהוריהם לא נמנו עם משלמי המסים במושבה. בשנת 1939, אחרי דיונים ממושכים, התמזג היישוב עם פרדס חנה (לפי חסקין ההסכמה התקבלה ב-22 בינואר 1939<ref name="hk-ph" />), ומאז הוא שכונה בה.


בפרדסי מגד עבדו לפני העלייה לקרקע כמה גרעיני התיישבות, ובהם הגרעינים שהקימו לימים את בארות יצחק, כפר דרום ושלוחות. עם פרוץ מאורעות 1936 יצאו אנשי מגד יחד עם חברי הגרעינים לשמירה ולפעולות אבטחה.
בפרדסי מגד עבדו לפני העלייה לקרקע כמה גרעיני התיישבות, ובהם הגרעינים שהקימו לימים את בארות יצחק, כפר דרום ושלוחות. עם פרוץ מאורעות 1936 יצאו אנשי מגד יחד עם חברי הגרעינים לשמירה ולפעולות אבטחה.
שורה 41: שורה 45:


== רחובות בשכונה ==
== רחובות בשכונה ==
בין רחובות השכונה: גן עוז.
[[קובץ:חסקין - מבט על שכונת מגד מתל אלון.jpg|ממוזער|מבט על מגד מתל אלון (צילום: גילי חסקין, נובמבר 2020)]]
בין רחובות השכונה: גן עוז ו[[מגד (רחוב)|מגד]]. לפי חסקין, ביישוב המקורי עבר רחוב אחד בלבד, רחוב מגד.<ref name="hk-ph" />


== ראו גם ==
== ראו גם ==
* [[זאב ברין]]
* [[חוות מגד]]
* [[תל אלון]]
* [[נווה אשר (שכונה)]]
* [[נווה אשר (שכונה)]]
* [[רשימת שכונות]]
* [[רשימת שכונות]]
== הערות שוליים ==
<references />


== קישורים חיצוניים ==
== קישורים חיצוניים ==
* [https://www.gilihaskin.com/%d7%90%d7%97%d7%95%d7%96%d7%aa-%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%9f-%d7%91%d7%9e%d7%92%d7%93/ אחוזת ברין במגד], מאת גילי חסקין, באתרו
* [https://rishonim.house/2392-2/שכונת-מגד/ שכונת מגד] באתר בית הראשונים, על פי עבודה סמינריונית של אווה גל (אוניברסיטת תל אביב, ראשית שנות השבעים)
* [https://rishonim.house/2392-2/שכונת-מגד/ שכונת מגד] באתר בית הראשונים, על פי עבודה סמינריונית של אווה גל (אוניברסיטת תל אביב, ראשית שנות השבעים)
* [https://rishonim.house/2392-2/גן-עוז-גן-זכרון-לנופלים-במלחמת-העצמאות/ גן עוז] באתר בית הראשונים
* [https://rishonim.house/2392-2/גן-עוז-גן-זכרון-לנופלים-במלחמת-העצמאות/ גן עוז] באתר בית הראשונים

גרסה אחרונה מ־13:50, 22 בנובמבר 2026

מגד
סרקופג עתיק בגן עוז, גן הזיכרון שבקצה השכונה
סרקופג עתיק בגן עוז, גן הזיכרון שבקצה השכונה
שנת הקמה: 1933 (כיישוב עצמאי; סופחה לפרדס חנה ב-1939)
סוג בנייה: צמודת קרקע, משקי עזר ופרדסים
שכונות גובלות: נווה אשר (ממזרח)
אופי הקהילה: ותיקה, בעלת שורשים ביקים שעלו מגרמניה
ציר מרכזי: רחוב גן עוז


מגד היא שכונה בדרום-מערב פרדס חנה-כרכור, שראשיתה ביישוב חקלאי עצמאי שהקימו בשנות השלושים עולים מגרמניה, רבים מהם בעלי מקצועות חופשיים שהחליפו את הקריירה בפרדס. היישוב סופח לפרדס חנה בשנת 1939, ואת שמו הציע לא אחר מאשר הסופר ש"י עגנון, גיסו של היזם. בקצה השכונה, על גבעה שהייתה בעבר עמדת שמירה, נמצא גן עוז, גן זיכרון לנופלים במלחמת העצמאות.

ההקמה: חברת מניות של ציונים בחו"ל

מאחורי מגד עמד ד"ר זאב ברין, רופא יליד גרמניה שעבד בחדרה במחקר הקדחת ולאחר מכן עזב את הרפואה לטובת חקלאות. בשיא פריחת הפרדסנות הגה ברין רעיון שנועד לקשור בין ציוני הגולה לארץ: חברת מניות בשם "מטעי פרי הדר", בהון של 50 אלף לירות מצריות, שמניותיה נמכרו ליהודים בחו"ל, בעיקר בגרמניה. מי שהחזיק במניות בשווי אלף לירות היה זכאי לדרוש כעבור זמן שיוקצו לו מנכסי החברה עשרה דונם פרדס, שני דונם מגרש לבנייה וחמישה דונם אדמה חקלאית למשק מעורב. כך יכול היה ציוני בברלין להחזיק בפרדס בארץ ישראל, ולעלות אליו כשיבשילו התנאים.

הקרקע נרכשה ב-1928 על גבעה ממזרח לחדרה, ובאותה שנה נבנתה במקום חוות "מגד", מרכז אדמיניסטרטיבי ומגורי הסגל והפועלים, שתכנן האדריכל יוחנן רטנר מהטכניון והקיפה חומת בטון להגנה. נטיעת הפרדסים החלה גם היא ב-1928, ועיקרה נעשה ב-1930, בעבודה עברית בלבד: 550 דונם פרדס. מבין 35 בעלי המניות הגדולים, 29 היו תושבי גרמניה.

לפי גילי חסקין, את הקרקע רכש ברין בכסף שגייס בגרמניה, בתיווכו של ניסן רוטמן, מאלכסנדר אהרנסון, ממרי פלז ומפיק"א. הפועלים הראשונים בפרדסים באו מחדרה, וחלקם התיישבו בשכונת תל צבי הדרומית. האחוזה השתרעה על כ-70 דונם, ובכניסה אליה נבנתה בריכת השקיה לפרדסים.[1]

ההתיישבות

בשנת 1933, עם עליית הנאצים לשלטון, הגיעו לארץ רבים מבעלי המניות כדי לממש את זכותם על הקרקע. חלוקת הקרקעות נעשתה ב-1934 (לפי גילי חסקין, המגרשים חולקו כבר ב-1933[2]): 55 מגרשים, מהם 40 לבעלי המניות הגדולים. הראשונים התיישבו כבר בחורף 1933/34, שמונה משפחות במגד א'. בשנים שלאחר מכן נוספו משפחות במגד א' ובמגד ב', השטח המערבי שמעבר לכביש, שהוא כיום אזור רחוב גן עוז. היישוב שכן למרגלות גבעת האחוזה, סמוך מאוד להתיישבות הבודדים בתל אלון.[1]

מגד הייתה אחד מעשרה יישובים שהקימו באותן שנים עולים מהמעמד הבינוני ממרכז אירופה, יחד עם רמות השבים, גן השומרון, כפר ידידיה, קריית ביאליק, נהריה, כפר שמריהו, שדה ורבורג, שבי ציון ורמת הדר. ב-1935 ניסתה התאחדות עולי גרמניה לקנות קרקעות סמוכות למגד כדי ליישב בהן עולים נוספים, אבל לא נמצאה קרקע בהיקף מספיק (לפי "מולדת חדשה" של יואב גלבר, כפי שהביא חסקין).[1]

המתיישבים לא היו חקלאים. בין בעלי המניות שעלו על הקרקע היו ארבעה עורכי דין, שני סוחרים ושני יוצאי קיבוץ, ורובם עברו הסבה לחקלאות ופתחו משק מעורב של עופות, עצי פרי וירקות. איש לא תכנן את המשקים במשותף, וכל משפחה בנתה את משקה על פי הבנתה. עם הזמן התפצלו: היו שהתמסרו לפרדס והזניחו את המשק, והיו שעשו את ההפך. שתי הרפתות שהוקמו במקום חוסלו, ומחבר עבודת המחקר על השכונה משער שגילם המבוגר של המתיישבים והעובדה שלא היו רגילים בעבודה גופנית הם שמנעו מהם לקום בשעות הבוקר המוקדמות שמשק חלב מחייב.

לצד בעלי המניות התיישבו במגרשים קטנים של שני דונם, שברין ייעד לבעלי מלאכה, גם בנאי ושוטר. המתיישבים הקימו "אגודת מתיישבי מגד" עם הנהלה פנימית, שטיפלה במאור הרחוב, באספקת המים ובחשבונות, השתתפה במחצית דמי הלימוד של ילדי מגד שלמדו בפרדס חנה, והוציאה את מסיה בעיקר על תרבות, בין השאר על הוצאות הנסיעה של אמנים שהוזמנו למקום.

מחוות ברין למשק ילדים

בשנת 1933 העמיד ברין את החווה לרשות בית הספר החקלאי, שהיה ממייסדיו יחד עם התאחדות האיכרים, והיא שימשה אותו עד המעבר למשכן הקבע ב-1936. את בית האריזה של אפא"י (אגודת פירות ארץ ישראל), שנבנה ב-1936 מדרום לפרדסים, יזם אף הוא ברין. באותה שנה נוסדה חברת "השגחה בע"מ" שניהלה את פרדסיהם של בעלי מניות שנשארו בחו"ל או בעיר.

ברין עצמו חזר לחדרה והקים שם את אחוזת עמיר. חוות מגד הנטושה נרכשה בידי קלייר ויימרסהיימר (אצל חסקין: קלר ויימסהיימר), אלמנה ואם לשלושה שניהלה עוד בגרמניה מוסד לילדים, והיא הפכה אותה ל"משק ילדים" לילדים חוסים. ערב מלחמת העולם השנייה השיגה ויימרסהיימר מממשלת המנדט שנים-עשר סרטיפיקטים והביאה אליו ילדים יהודים מגרמניה. לפי חסקין, היא ואחותה אנה אסינגר העבירו את מוסדות הילדים שלהן מגרמניה לאנגליה עם עליית הנאצים, ורק היא המשיכה עם הילדים לארץ ישראל. ויימרסהיימר לא ניהלה את המשק בעצמה אלא פיקחה עליו, וגרה באחוזה עם ילדיה.[1] המוסד עבר לנהריה בספטמבר 1944, והאחוזה נמכרה לוויצ"ו, שהפעילה בה בית ילדים עד ראשית שנות החמישים. ב-1954 רכש את המקום אברהם נאה והקים בו בית חולים לפגועי נפש שפעל עד 1973. הגבעה ידועה עד היום בשם "גבעת נאה", וגם תחנת האוטובוס שליד המקום נקראה "גבעה נאה". ב-1990 קנתה את השטח משפחת אייפנברג, שמפעילה בו מאז את גן האירועים "אגדת דשא".[1]

הסיפוח לפרדס חנה

המטרה המקורית הייתה מושבה עצמאית, ולראשונה נבנו בה 25 בתים. אבל עד מהרה התברר שאי אפשר להחזיק בית ספר, בית כנסת ובית קברות ליישוב כה קטן. ילדים בגיל בית ספר היו מעטים, וכנראה מעולם לא עלה מספרם על חמישה. הלחץ מצד פרדס חנה לסיפוח החל עוד בחורף 1933/34, כשוועד המושבה הזמין אליו את הבונים במגד ושידל אותם להצטרף, והתבטא בהמשך בדמי לימוד גבוהים שנדרשו מילדי מגד, שהוריהם לא נמנו עם משלמי המסים במושבה. בשנת 1939, אחרי דיונים ממושכים, התמזג היישוב עם פרדס חנה (לפי חסקין ההסכמה התקבלה ב-22 בינואר 1939[2]), ומאז הוא שכונה בה.

בפרדסי מגד עבדו לפני העלייה לקרקע כמה גרעיני התיישבות, ובהם הגרעינים שהקימו לימים את בארות יצחק, כפר דרום ושלוחות. עם פרוץ מאורעות 1936 יצאו אנשי מגד יחד עם חברי הגרעינים לשמירה ולפעולות אבטחה.

גן עוז

סרקופג עתיק המוצב בגן עוז

בקצה רחוב גן עוז, על גבעה ששימשה עמדת מגן של מגד, נמצא גן עוז, גן זיכרון לתשעה חללים שנפלו במלחמת העצמאות. את הגן יזם שמואל פרנקל, ששכל את בנו מיכאל בקרב ליד הכפר ביר בורין באזור טולכרם ב-3 בנובמבר 1948. ההורים השכולים וחבריהם של הנופלים נטעו אותו בט"ו בשבט תש"ט, על גבעה שממנה נשקף גם מקום הנפילה. שער הגן בנוי מאבני גיר של בתים ערביים מהכפרים שליד חיפה, שנכבשו בידי הלוחמים שהגן מנציח. בטקס ההקמה ניטעו שנים-עשר עצי זית ושיחי דפנה.

הגן הוזנח במשך שנים, עד שבשנת 1996 אימץ אותו בית הספר אלונים ביוזמת המורה לחקלאות דוד מאיר והמנהלת טובה הורוביץ. מאז תלמידי בית הספר מטפחים אותו, ומדי שנה בבוקר יום הזיכרון נערך בו טקס בהובלת כיתות ה'. מאז 2020 גם גנני המועצה המקומית מטפלים בצמחייה, ואת דרכו של מאיר ממשיך מיכאל ביהם, נכדו של שמואל פרנקל.

רחובות בשכונה

מבט על מגד מתל אלון (צילום: גילי חסקין, נובמבר 2020)

בין רחובות השכונה: גן עוז ומגד. לפי חסקין, ביישוב המקורי עבר רחוב אחד בלבד, רחוב מגד.[2]

ראו גם

הערות שוליים

  1. ↑ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 גילי חסקין, "אחוזת ברין במגד", אתר גילי חסקין, 2020. החומר מובא באישור המחבר.
  2. ↑ 2.0 2.1 2.2 גילי חסקין, "תולדותיה והתפתחותה של פרדס חנה", אתר גילי חסקין. החומר מובא באישור המחבר.

קישורים חיצוניים