צומח
הצומח של פרדס חנה-כרכור הוא שריד של "יער השרון" הקדום, שנשלט בעצי אלון התבור, בשילוב עם צמחיית קרקעות החמרה האופיינית למישור החוף ועם בתי גידול לחים. המושבה מייצגת את הנוף המובהק ביותר של יער זה, ובתחומה שרדו מאות עצי אלון התבור.
עיקר המידע בדף זה מבוסס על סקר תשתיות טבע עירוני בפרדס חנה-כרכור (אפריל 2014), שפרקי הצומח בו נכתבו בידי עמית מנדלסון ובשמת סגל. הסקר נערך בשנים 2013–2014, ומסמך ההנחיות משנת 2023 מציין כי הוא "אינו מספיק עדכני".
היער הקדום
אזור פרדס חנה-כרכור נסקר כבר בידי אייג וזהרי, מראשוני הבוטנאים העבריים בישראל, שתיעדו כאן מינים נדירים.
יער השרון הקדום נשלט בעצי אלון התבור. בשנת 1915, במהלך מלחמת העולם הראשונה, נכרת היער באינטנסיביות בידי הצבא הטורקי לצורך הסקת הרכבות לסיני, ולשם כך אף נסללה שלוחת רכבת מטולכרם לעבר אזור גבעת עדה. בהשוואה לאזורים אחרים בשרון, בפרדס חנה-כרכור שרדו מאות עצי אלון תבור. חלקם נשמרו כנראה בגלל קדושתם (בבית הקברות המוסלמי בח'רבת צ'רקס, ובאלון הנבוב שבקבר שייח' מוחמד ממזרח לכרכור), ורבים אחרים התחדשו עם השנים. ההתחדשות בולטת במיוחד בשטחי פרדסים נטושים, שבהם הבלוטים והנצרים הצעירים זוכים ללחות ולצל החיוניים להם בשנה הראשונה.
עדויות דנדרוארכיאולוגיות מצביעות על כך שהיער הקדום בשרון נשלט דווקא באלון מצוי ובאלה ארץ-ישראלית. בתל זרור, קילומטרים בודדים מדרום למושבה, אותרו שרידי עצי אלון מצוי ואלה ארץ-ישראלית מתקופת הברזל, לפני כ-3,000 שנה. רק לאחר התקופה הערבית הקדומה נפגעה אוכלוסיית האלון המצוי בשרון במידה שאפשרה את השתלטות יער אלון התבור.
עצי ושיחי בר
הבוטנאי מיכאל זהרי כתב ב-1980 כי "פרדס חנה שופעת עצי אלון התבור, אך אפשר נוסף להם למצוא גם אלה ארץ-ישראלית, בר-זית בינוני, עוזרר קוצני ואלת המסטיק".
האתר הבולט ביותר לשיחי בר הוא שמורת החורש, שבו נמצאים אלון מצוי, אלה ארץ-ישראלית, בר-זית בינוני, שני מיני לוטם, אלת המסטיק ועוד. לפי הסקר מדובר בהרכב צמחייה ייחודי, ולא מוכרים אתרים נוספים בשרון בעלי הרכב ושפע כאלה של מינים מעוצים.
מין חשוב שאינו מוזכר בספרות הבוטנית הוא אלה אטלנטית. במהלך הסקר אותרו במושבה קרוב ל-20 פרטים שלה, צעירים ובוגרים, הפזורים בתא שטח מצומצם יחסית באזור השכונות הדרומיות. ככל הנראה מדובר בשריד של היער הטבעי, שכן לא ידוע על שתילת אלות אטלנטיות בגינון העירוני בעבר.
שיח הבר הנפוץ ביותר הוא פטל קדוש, בעיקר בבתי גידול לחים. ביישוב יש גם כמה מיני מטפסים, ובהם שרביטן, מיני אספרג ודלעת-נחש.
עצים ושיחי בר במושבה
| שם המין | צורת חיים | אתרים |
|---|---|---|
| אזוביון דגול | בן-שיח | שמורת החורש (נכחד?) |
| אלה אטלנטית | עץ | מקטע בדרום פרדס חנה, באזור גן-עוז – מגד – נווה אשר והסביבה. שתול בפוליגון מרכז פרדס חנה |
| אלה ארץ-ישראלית | עץ | שמורת החורש |
| אלון התבור | עץ | בכל רחבי פרדס חנה-כרכור, למעט אזורי חולות וקרקעות כבדות |
| אלון מצוי | עץ | שמורת החורש (פרט בודד) |
| אשחר ארץ-ישראלי | שיח | שמורת החורש |
| אשחר רחב-עלים | שיח | שדרות הציונות |
| אשל (המין לא הוגדר) | עץ | אזור תלמי אלעזר, מזרחית לשמורת אלון |
| עוזרר קוצני | עץ | הוואדי, אזור רחוב חרמון, דרומית לאזור התעשייה |
| שיזף מצוי | עץ | דרומית לבריכות נווה רותם |
| אלת המסטיק | שיח | שולי אחו בנימינה, "נחל פרדס חנה", מרכז פרדס חנה (שתול?) |
| בר-זית בינוני | שיח | שמורת החורש |
| לוטם מרווני | שיח | שמורת החורש |
| לוטם שעיר | שיח | שמורת החורש |
| מתנן שעיר | שיח | "שדה המתננים", חורשת נעורים |
| קידה שעירה | שיח | מספר מקומות ברחבי היישוב |
| רותם המדבר | שיח | חולות קיסריה |
| פטל קדוש | שיח | שכיח במקומות רבים ביישוב |
| סירה קוצנית | בן-שיח | שדרות קק"ל (שתול?) |
טיפוסי הצומח
אתרי הסקר חולקו ל-397 יחידות שטח (פוליגונים), הנבדלות זו מזו בהרכב הצומח, בצפיפותו ובגובהו. לשם הנוחות קובצו היחידות ל-20 טיפוסי צומח מוכללים.
כ-85% משטחי הסקר הם שטחים שהצמחייה הדומיננטית בהם מאפיינת בתי גידול מלאכותיים או מופרים: חקלאות (63.5% מכלל שטח הסקר), פרדסים נטושים ומעזבות (13.6%), גינון כללי (4.7%), שטחים מופרים ובנויים (2.6%) ושטחים בשלטון מינים פולשים. עוד כ-6% הם חורשות אקליפטוס המקור ומיני אורן, שבהן יש סבירות גבוהה לקיום צמחייה טבעית בתת-היער.
13 מטיפוסי הצומח, המהווים 14.2% משטחי הסקר, הוגדרו כטיפוסי צומח מיוחדים בעלי הרכב מינים הראוי להגנה. שלושה מהם הם שטחים שבהם בולטת נוכחות אלון התבור, כמין שולט או כמין מלווה; שניים מייצגים עשבוניים בני-חלוף במופע נדיר הכולל מינים בסכנת הכחדה; ושניים נוספים הם חורשות אקליפטוסים שבתת-היער שלהן מגוון עשבוניים האופייניים לחמרה או לבתי גידול לחים.
שני הסיווגים הנפוצים
פרדסים נטושים הם שטחי פרדסים ומטעים שעיבודם הופסק לפני שנים אחדות. הגידול החקלאי הוא עדיין העץ הבולט בשטח, אך סביבו מתפשטים צמחי בר וצמחים פולשים; בהיעדר יכולת רבייה עצמאית, העץ הנטוע מתנוון בהדרגה. לרוב הצמחים הפולשים הם הדומיננטיים, ובמיוחד לנטנה ססגונית.
מעזבות מייצגות אף הן שטחים חקלאיים שעיבודם הופסק, אך לרוב מדובר בשטחים שהיו בהם גידולי שדה, או בפרדסים שעיבודם הופסק לפני שנים רבות. במעזבות בולטים צמחים הקשורים להשפעת אדם גבוהה, כגון מעוג כרתי או חלמית מצויה.
צמחים נדירים ו"אדומים"
בית הגידול הבולט בתחומי המושבה הוא גבעות החמרה האופייניות למישור החוף. בית גידול זה הצטמצם בצורה דרמטית במהלך המאה ה-20 ונמצא בסכנת הכחדה, יחד עם חלק משמעותי ממיני הצמחים הייחודיים שבו. בית גידול חשוב נוסף הוא בתי הגידול הלחים (בריכות עונתיות, נחלי אכזב ושטחים מוצפים בחורף, לצד נחלים זורמים ובריכות קבע), שגם הוא נפגע קשות במאה ה-20.
השרון הוא חבל הארץ העשיר ביותר במיני צמחים "אדומים" (בסכנת הכחדה) בישראל: 118 מתוך 414 מיני הצמחים האדומים שתועדו בארץ, כלומר קרוב ל-30% מהם.
במרחב ההתייחסות של הסקר, טווח של קילומטר מגבולות השיפוט של המושבה, תועדו 66 מיני צמחים "אדומים", כ-16% מכלל המינים האדומים בישראל. הסקר מדגיש ששיעור זה מרשים במיוחד בהתחשב בכך שמרחב ההתייחסות מהווה כ-0.15% בלבד משטחי "ארץ ישראל הבוטנית". מתוכם 47 תועדו בבתי גידול לחים, 18 בקרקעות חמרה ו-11 בקרקעות חוליות (בחפיפה חלקית).
לצד זאת, שיעורי ההכחדה במרחב גבוהים: 29 מהמינים מסווגים כמי שנכחדו מהאזור, ושבעה מסווגים כמינים שנכחדו כליל מהארץ. באתר בריכת בטיח לבדו תועדו בעבר 21 מינים "אדומים", ו-20 מהם נכחדו כתוצאה מהרס בית הגידול. 31 מינים מוגדרים כקיימים במרחב.
ממצאי הסקר
במהלך הסקר אותרו במושבה שבעה מינים "אדומים": געדה קיפחת, חוחן קרדני, חרצית דביקה, כדורן ענף, מקור-חסידה תמים, נרקיס סתווי ותורמוס צהוב. שני מינים נוספים אותרו אך אוכלוסיותיהם נשתלו בידי אדם: גומא הפפירוס ודולב מזרחי. הסקר מציין שלא שם דגש על איתור המינים האדומים, ושקיימת סבירות גבוהה מאוד לקיום מינים ואוכלוסיות נוספים.
געדה קיפחת היא המין האדום החשוב ביותר שתועד: עשבוני רב-שנתי בעל פריחה כחולה מרהיבה, ששרד בנקודות ספורות בשרון וברמת מנשה. המין אותר בכרכור עוד בידי הבוטנאי אייג בשנת 1922, ובשנת 1932 זיהו אייג וזהרי געדה קיפחת בפרדס חנה. מאז שנות ה-30 לא תועד שוב באזור, ובמסגרת הסקר הנוכחי התגלתה אוכלוסייה שלו במזרח כרכור, האוכלוסייה השביעית בלבד הידועה כיום בארץ. חשיבות שימורה עולה על רקע העובדה שמרבית אוכלוסיות הגעדה אינן מוגנות בשמורות טבע.
מינים פולשים
מיני צמחים זרים ופולשים מהווים כיום אחד האיומים המרכזיים על בתי הגידול הטבעיים בישראל. הם נוטים ליצור עומדים גדולים וצפופים הדוחקים את הצמחייה המקומית, ובעקבות כך גורמים גם להיעלמות בעלי חיים מקומיים.
בפרדס חנה-כרכור ידועים כ-20 מיני צמחים פולשים, וכן כמה עשרות מינים זרים. חלקם כבר התפשטו בהיקף נרחב, ואילו אחרים נמצאים עדיין בשלבים ראשוניים של פלישה, כך שבטיפול ממוקד ניתן לבלום את התפשטותם. הסקר מציין ארבעה מינים המחייבים התייחסות של מקבלי ההחלטות:
- אמברוסיה מכונסת: עשבוני רב-שנתי אלרגני היוצר עומדים צפופים, המוגדר כצמח הפולש בעל קצב הפלישה המהיר ביותר בישראל. כמה עומדים שלו זוהו בשטחים החקלאיים מדרום לכביש 65.
- אילנתה בלוטית: עץ אגרסיבי שנשתל בעבר בגינון ופולש לשטחים טבעיים. היקף הפלישה במושבה מצומצם ומאפשר מיגור לאחר טיפול מתאים.
- שיטה חד-קרנית: עץ אגרסיבי בעל קוצים באורך 15–20 ס"מ. שני מוקדי פלישה נמצאים סביב שכונת גן-עוז. גם כאן היקף הפלישה מצומצם וניתן למגר את המין.
- חמציץ נטוי: עשבוני רב-שנתי שמוצאו מדרום אפריקה, הקיים בארץ קרוב ל-100 שנה. בעשרות השנים האחרונות הואץ קצב התפשטותו בקרקעות החמרה, והוא מביא לדחיקה מוחלטת של צמחי החמרה הטבעיים, בפרט באזורים מוצלים. לאור היקף הפלישה לא ניתן ככל הנראה למגר אותו לחלוטין, אך יש לפעול לוויסות אוכלוסייתו, ובפרט בשמורת החורש ובשמורת אלון. טיפול ניסיוני בשמורת החורש החל בסוף שנת 2013.
ראו גם
מקורות
- סקר תשתיות טבע עירוני בפרדס חנה-כרכור: מטרות, שיטות, ממצאים כלליים, מסקנות והמלצות, אפריל 2014. פרקים 3.1–3.3, מאת עמית מנדלסון ובשמת סגל.
- הנחיות לטיפוח תשתיות טבע עירוני וטיפול במפגעים סביבתיים, ספטמבר 2023, מאת אלון תבור, יחידת הטבע העירוני בחברה להגנת הטבע, בסיוע המשרד להגנת הסביבה.
