רמב"ם (שכונה)

מתוך פרדס חנה - כרכור
קפיצה אל:ניווט, חיפוש
רמב"ם
מיקום רמב"ם (באדום) בתוך השטח הבנוי של המושבה
מיקום רמב"ם (באדום) בתוך השטח הבנוי של המושבה
שנת הקמה: 1946
סוג בנייה: צמודת קרקע; במקור בתים דו-משפחתיים של חדר ומטבח
שכונות גובלות: מרכז המושבה (מצפון-מזרח), ממשלתי גאולה (מצפון-מערב), נווה מרחב (מדרום-מערב), נווה אשר (מדרום-מזרח)
אופי הקהילה: נוסדה בידי עולים מתימן, שומרת על אופיה המיוחד
ציר מרכזי: רחוב רמב"ם
מיקום רמב"ם על גבי מפת המושבה הרשמית. לחצו על המפה כדי להגדיל אותה ולראות את שמות הרחובות.

רמב"ם, המכונה גם שכונת התימנים, היא שכונה ותיקה בדרום-מערב פרדס חנה-כרכור, שהוקמה בשביל קבוצת עולים מתימן שהגיעו למושבה בסוף 1942 וגרו כשנתיים באוהלים.[1] בתי הקבע נחנכו ב-17 בינואר 1946, על שטח שהיה עד אז חורשת אקליפטוסים ששימשה שטח אימונים של הצבא הבריטי. השכונה שומרת עד היום על אופייה הייחודי: בתפילה, בשירה, במאכלים ובמרקם המשפחתי-קהילתי של יוצאי תימן.

השכונה בשנת 1946, זמן קצר אחרי המעבר מהאוהלים לבתים. צילום: פוטו זיס, ארכיון בית הראשונים

מתימן לאוהלים בפרדס חנה

הקבוצה יצאה מתימן ב-1941 בעקבות שליח מארץ ישראל, ואחרי שבעה חודשי המתנה בעדן הפליגה דרך תעלת סואץ ומצרים. בארץ פוזרו העולים בין כמה מושבות, וכ-35 משפחות הגיעו לפרדס חנה בסוף 1942, חולות ומותשות מטלטולי הדרך. הם שוכנו בשלוש שורות של אוהלי סיירים בשטח החילפה סמוך לדרך הנדיב, ובחורף, לפי אחת העדויות, "הגשם נכנס מתחת המיטה כמו נחל". הגברים נשלחו לעבודה בפרדסים, בשכר של שתי לירות לחודש, שממנו נוכה במשך שנה שלמה מחיר ההפלגה.

יפת תירם, שידע עברית, נעשה למוכתר העדה ולימים לראש ועד השכונה. בעדותו סיפר על המאבק על העבודה בפרדסים, כשהפרדסנים העסיקו פועלים ערבים והתימנים פוזרו בפרדסים כדי לכבוש את העבודה העברית, ועל שלוש שנים שבהן, בגלל המלחמה שסגרה את היצוא, "היו קוטפים וקוברים" את הפרי.

הקמת השכונה

באפריל 1944 פנה ועד המושבה לפיק"א, וזו הקצתה קרקע שהוחכרה לסוכנות היהודית לבניית השכונה. המיקום לא היה מובן מאליו: לפי תירם ביקשו תחילה ליישב את העולים ליד מסילת הרכבת, ויוסף בדרק, השומר הוותיק של המושבה (ראו פרשת בדרק), התנגד לכך בארבע ישיבות של הוועד, קרא לתירם לדבר בשם התימנים, והשטח שנבחר לבסוף היה פשרה. הבנייה נמשכה שנתיים. כל בית, ארבעה על שישה מטרים, חדר ומטבח ושירותים בחוץ, נועד לשתי משפחות, ולכל בית הוצמדו שני דונם וחצי. כשהבנייה התמהמהה ארגן תירם הפגנה של 25 משפחות מול הסוכנות היהודית בירושלים, שם התעמת עם דוד בן-גוריון; לדבריו סוכם באותו מעמד שייכנסו לבתים ערב ראש השנה, וכך היה, אף שהבתים היו עדיין בלי מים ובלי חשמל. את הכביש בשכונה סללו התושבים בעצמם כעבור שנתיים, בכסף שגבו זה מזה.

בכתבה שהתפרסמה עם המעבר לבתים תיאר בנימין שרון את "ההגירה" מהאוהלים המרופשים, ברכב, על כתפיים ועל הראש, ואת נקודות האור שהודלקו פתאום בשטח שנראה במשך שנים בלילות "כגוש אפל ואטום". הוא שיבח את הבתים שטוחי הגגות, לעומת "בתי האלף" אפורי הרעפים של שכונות אחרות, וסיים בשאלה מתי יזכו גם פועלי פרדס חנה, שחיכו שנים לקורת גג, לבתים משלהם.

חיי השכונה

בשנת 1947 היה תירם אחראי על השמירה באזור, מגבעת נאה ועד מעבר לפיק"א, עם רובה ציד אחד ושני מקלות, ומדי ערב מתחו התושבים גדר של שלושה חוטי תיל. עם פתיחת בתי החרושת במושבה, קריסטל, תע"ל ואיטונג, נאבקו התימנים על קבלת עובדים מקרבם, ועם השנים עברו מהפרדסים לתעשייה. הדור השני הגיע בכוחות עצמו להשכלה גבוהה.

השכונה שמרה על צביונה: בליל שבת לא ניתקו הצעירים מהשירה והתפילה התימניות, במטבחים נשארו החילבה, הג'חנון, המלאווח והקובאנה, ובחצרות אחדות עוד עומדים טאבונים לאפייה. בבית הכנסת התימני של השכונה נשמר ספר תורה עתיק.

רחובות בשכונה

שלומציון המלכה, חברון, המדרשיה, עציון, רמב"ם, הגדוד, דביר.

הרשימה הופקה אוטומטית: גבולות השכונה נלקחו מסימוני מפת המושבה הרשמית, והוצלבו עם רשת הרחובות של OpenStreetMap. רחובות שחוצים גבול בין שכונות עשויים להיעדר, והרשימה טעונה בדיקה והשלמה.

הערות שוליים

  1. ↑ גילי חסקין מתארך את הגעת הקבוצה ל-1943, ומסכים על הפנייה לפיק"א באפריל 1944 ועל חנוכת השכונה ב-17 בינואר 1946. גילי חסקין, "תולדותיה והתפתחותה של פרדס חנה", אתר גילי חסקין, 2020. החומר מובא באישור המחבר.

ראו גם

קישורים חיצוניים